פותחים שבוע - נביא בעירו

 

גלריה נבי, מתארחת על חלון הראווה של פיצה לילה בשכונת פלורנטין בתל אביב

•

גלריה נבי היא גלריה רב-תחומית, חדשה, שנהגתה במהלך שנת הקורונה, מתוך מחשבות על מגבלות הריחוק החברתי ואיך ממשיכים הלאה, איך פועלים במציאות המשתנה. מאחורי המיזם עומדים/ות מטי שחר ועפר ברזובסקי, שיצרו תחת הכותרת גלריה נבי (נביא), מסגרת עבודה המאפשרת לעבודות אמנות להתנייד בארץ ובעולם במקסימום חופש תנועה ובמינימום משקל 

•

בתערוכה הראשונה, ׳מה נשמע?׳, מציגים בין השאר: מרים כבסה, רוני סומק, רוני חג׳ג׳, תמרה דקל ודודי חסון, ואת העבודות בתערוכה תוכלו למצוא בפיצריה בחיפה, בית קפה בפרדס חנה, מצפה רמון, בתל אביב וגם בעמוקה, כשהן מוצגות על גבי מדבקות המוצמדות לקירות וחלונות ראווה. הכל בתיאום ובאישור עם בעלי הקירות. הרשימה מופיע בחשבון האינסטגרם של הגלריה

•

בנוסף מצורף לכל תערוכה קוד לסריקה ממנו תגיעו לאתר ולאינפורמציה על התערוכה והאמניות/ים. נדמה לי שהשימוש בקוד, שהיה שמור לגיקים עד לא מזמן, חדר סוף סוף לחיינו, והפך לכלי זמין, גם למאותגרים טכנולוגית, עת עמדנו בתורים של פיקוד העורף, כדי שיחטטו לנו במערות האף. בקיצור, אני רואה סיכוי, גם אם קטן, שהשימוש יהפוף נפוץ יותר ושימושי, גם בחיבור בין אמנות לקהל הרחב. דבר אחד בטוח, זו תהיה חוויה הרבה יותר נעימה

•

בשנה החולפת אפשר היה לראות אמנות מוצגת על גבי מדבקות במרחב הציבורי, באירועים נקודתיים כמו תערוכת הצילום ׳עדות מקומית׳, שהוצגה בקומת הקרקע במתחם מידטאון בתל אביב, ובתערוכת הצילום פוטו-ישראל, שם בחרו בהצגה על גבי מדבקות שהוצמדו לגדר השיפוצים בכיכר המדינה

•

באופן אישי, אני מחבבת את החיבור בין אמנות למרחב הציבורי ואת הכניסה למרחב הציבורי בפורמט קצת יותר מהודק מזה הפרוע ונטול החוקים של הגרפיטי. שתיתערוכות הצגתי בשבוע האיור 2018 ו-2019 ובשתיהן התעקשתי להציג במרחבים חצי-פתוחים, מעברים, האחד בחלל הכניסה של אברהם הוסטל והשני בחללי הכניסה של כמה ממלונות בראון, פורמט שהתאים לפרויקטים הספציפיים שהצגתי, ולרצון שהיה רלוונטי אז, במועד התערוכה - להחזיר את הדמויות שצילמתי בפרויקט ׳העירוניים׳ ובפרויקט ׳עם הגב לים׳, לרחוב ממנו ׳אספתי׳ אותם 

•

אני תוהה ביני לבין עצמי, עד כמה הפורמט של גלריה נבי יכול לחדור גם לשיח האמנות המרכזי, לשיתוף פעולה בין

גלריות ממוסדות ומוזיאונים. נדמה לי, שהתנועה בין הגלריה והמוזיאון, לרחוב, הלוך ושוב, היא תנועה מפרה שתתרום לכל הצדדים ובלעדיה, מיזמים שכאלה עלולים להישאר באזור האיזוטרי וגלריות ומוזיאונים, יאבדו את הקשר עם השינויים שמביאה איתה התקופה. כל תקופה