Beautify

…………………………………………
במהלך סגר הקורונה הראשון, אז כשהיה לי מלא זמן לקרוא כתבות ארוכות מאוד, גיליתי את הסטארט-אפ הזה, בכתבה שהתפרסמה בניו יורק טיימס.

בבסיס הרעיון עומד חיבור בין שלושה גורמים: ציירי רחוב, בעלי נכסים, בין אם אלו בעלי עסקים או בעלי בניינים באזורים מוזנחים המשוועים לקצת חן, וחברות מסחריות.

בשונה מהרבה אמנים (טוב, כבר מזמן פרשתי מרצון מהאמנות הממוסדת, אז קל לי להודות בזה) שרואים בחיבור עם חברות גדולות ובעלי הון עסקה עם השטן, בעיניי, החיבור בין יוצרים וחברות מסחריות, הוא חיבור חשוב, ואם לא נרתעים ממנו ויודעים לשים גבולות, ולחיות בשלום עם העבודה שלפחות חלק מהאינטרסים של החברות המסחריות נושקים בטבעיות ליצירה שלכן/ם, יכול לצאת מזה משהו טוב.

בינתיים, לא מפתיע שחיבור מהסוג שיוצרים ב Beautify, מתקיימים בעיקר עם אמנות רחוב, גרפיטי, זו שבבסיסה חסרת יומרות.

בפלטפורמה הדיגיטלית שהוקמה עבור הפרויקט מציגים אמניות/ים את תיק עבודות שלהם/ן ובמקביל, בעלי בניינים או בעלי עסקים, קטנים וגדולים מציגים את קיר העסק או הבניין אותו יירצו לייפות. האמנים יכולים לסמן קירות מועדפים, בעלי העסקים מסמנים אמנים מועדפים וכשנוצר השידוך, זורם אליו תקציב דרך אחת החברות המסחריות שסימנה את האזור המדובר כאזור מועדף להשקעה.

האמן מקבל 70% מהתקציב ושלושים האחוזים הנותרים מגיעים ל Beautify, ומושקעים בפעילות חינוך ופעילות קהילתית.

ככה פשוט, ככה גאוני.

את Beautify הקימו אוון מאייר, בעל רקע בעיצוב וטכנולוגיה וצייר רחוב בעצמו ופול שוסטק שכבר ניהל ופיתח מוצרים והקים חברות ואף טעם האקזיט יותר מפעם אחת. הפלטפורמה הנוכחית הוקמה מספר שנים לאחר שהקימו את Beautify Earth, גוף ללא מטרות רווח, שהוקם במטרה לייפות את שדרות לינקולן בסנטה מוניקה, לוס אנג׳לס; אזור מוזנח, שקיבל את הכינוי ׳לינקולן המסריח׳. בראיון לניו יורק טיימס, מספר מאייר ״אספתי כמה חברים, והתחלנו לבקש אישור לצייר על קירות, הכל היה בהתנדבות״.

 להערכתו של מאייר, נוצרו באמצעות שני הארגונים שהקים למעלה מ-9000 ציורי רחוב בכחמישים מדינות ברחבי העולם, או כפי שמגדיר זאת שותפו שוסטק, זו היא היא עסקת ווין-ווין-ווין-ווין, גם לאמנים, גם לבעלי הנכס שרוצים לייפות את קיר העסק או הבניין, גם לחברות המסחריות וגם לקהילה.