השלולית של גבריאל

'השלולית של גבריאל' זה היה הכינוי. עד עכשיו אין לי מושג למה ומי היה גבריאל. אבל העובדה היא שמעבר לכביש של הבניין בו גרנו, היתה בריכה שחייה. 

ככה סתם, פתוחה, בלי 'קאנטרי קלאב', בלי מנוי, בלי גדר. סתם בריכה, בצורה של ביצה שקצת נמעכה באמצע, מעבר לכביש, ממש ליד השביל שהוביל לבית הספר היסודי.

הרדודים היו מאוד רדודים, ואני זוכרת שתמיד צחקנו, שהמים מגיעים עד הברכיים גם לתינוקות. לעמוקים לא הגעתי, כי לא ידעתי לשחות. עדיין. 

שבוע, שבועיים אחרי שציירתי את 'השלולית' עשיתי חיפוש בגוגל; סקרנות, לראות עד כמה הזכרון קרוב או רחוק למציאות. מסתבר שזו היתה בכלל בריכה שנבנתה עבור ילדים נכים, במטרה ללמד אותם שחיה ואנחנו, ילדי האזור נהנינו ממנה על הדרך.