מלאכת יד #1

לו נולדתי לנצרות, סיכוי גדול שהייתי היום דתיה אדוקה. אין מה לעשות, בכל מה שקשור לפתיינות ויזואלית, הנוצרים לוקחים בהליכה וזה עובד עלי. 

כשהייתי ממש קטנה, גיל שש-שבע כזה, אני זוכרת שנהגתי לבהות בעמודים שהוקדשו להכנות לחג הפסחא, כפי שהוצגו בדפי מגזין House &Garden כלשהו שנערמו בפינת הקליניקה לקוסמטיקה של בת משפחה רחוקה.

עכשיו, דמיינו ביצים צבעוניות, סלסלות מקושטות נחות על כר דשא מוריק וילדים בבגדים צבעוניים מקפצים בעליזות. אולי היה גם ארנב? אני לא בקיאה בסוגיות חגי הנוצרים לעומק. מדובר בזכרון. 

בקיצור, אמא שלי, אולי בגלל זה ואולי זה בכלל היה טרנד 'בתיהעוזיאלי' באותן השנים, נהגה להכין לי הפעלה מסחררת בסגנון.

נהגנו לשבת יחד ליד שולחן המטבח, זו מול זו, ולחורר שני חורים זעירים עם מחט דקה, דקה, בכל ביצה וביצה - בזהירות כדי לא לשבור את הקליפה העדינה (וחלקן אכן נשברו) - ואז לנשוף בעוצמה כדי לרוקן את תוכנה; צמד נקבות דרקון יורקות אש של חלבון וחלמון במטבח בסגנון אמריקאי כפרי, בדירת קרקע, בעיר חסרת הידור או חן כלשהו. את החלק של הצביעה אני פחות זוכרת.